דפים

יום ראשון, 7 בנובמבר 2010

Ms. Cupid Bow Lips

לאהבתי ללין יאגר יש מגוון סיבות: גישתה מדעית-מחקרית לאופנה כאל חלק מקונטקסט התרבותי-היסטורי, סגנונה האישי היצירתי, ההומור העצמי, התמכרותה ל-Ebay ואוסף סריגי הסקי שבבעלותה.

עם אוסף בובות בקאסין ו... הסוודרים, כמובן!

בניגוד לקולגות מלוקקות מהוצאות אופנתיות, יאגר, תושבת הווילג', יחד עם חבריה כפטריק מקדונלד, מיקי בורדמן (ה"פייפר") ומייקל מאסטו (ה"ווילג' וויס"), מייצגת את הדמי-מונד הניו-יורקי האקסצנטרי, הרב-מגדרי והטיפה קלושארי.

עם פטריק מקדונלד

עם מיקי בורדמן

זה לא ששגעון המותגים זר לה -ההפך הוא הנכון -הם פשוט לא ניתנים לזיהוי בתוך בליל השכבות מלא הדיסוננסים שיוצר, יחד עם סילואטת הפקעת וסמליה המסחריים -"קסדת" נחושת, פנים מולבנים ושפתי קשת הקופידון המצוירות בליפסטיק בגוון דובדבן- סגנון אינטליגנטי, אקספרימנטלי ושובה לב, הניצב איפשהו בין האקסטרווגנטיות של איזי בלאו המנוחה, מופע הקרקס של אנה פיאג'י והאלגנטיות הקריקטורית של סוזי מנקס -כולן נשים לא יפות, לא צעירות ולא רזות. מה שמעניין בנשים אלה הוא שאין לשאיפתן לביטוי עצמי שום קשר להתיפייפות -גישתם לאופנה מונעת על-ידי קונספט, קריאת תיגר על מה שנחשב ליפה, נשי וסקסי.

סגנון כתיבתה שנון, אנטי-הייפי וכן, בראיונותיה את כוכבי השעה אין מקום לספקולציות -היא מפנה את הבמה למרואיין, מבלי להללו או לקטולו. בנוסף, מרבה יאגר לפנות לחוויות קנייה אישיות, אותן היא מסקרת מבלי לקחת את עצמה מדי ברצינות. היא מעידה על עצמה כקונה מתישה וקשת החלטה, המסוגלת לרכוש ולהחזיר את אותו הפריט מספר פעמים. עם מותגיה האהובים נמנים "קום דה גרסון", "לנוון" ו"פראדה".
פיטוריה המפתיעים מה-"וילידג' וויס" ב-2008, אחרי שלושים שנים של כתיבת תור, הביאו להידוק קשריה עם "ווג", "טראוול & לייז'ר", "ניו-יורק מגזין" ועוד, עבור חלקם היא כותבת און-ליין. הנה כמה ציטוטים:

על אובססיית האספנות-
"תנו לאחרים לבלות את שעות הפנאי בתרגול חבטת גב היד או בלימוד אורדו -גרסתי לבילוי נעים היא התחקות, מרדף, מתן-מיקח ורכישה ארעית של שטיחי אר דקו דהויים, ארוניות אכולות תולעים, עותקים מכורסמים של ירחונים ישנים עם שמות כמו "פריסילה המודרנית", טבעות מן המאה ה-18 הקלועות משערם של אנשים מתים, מעילי פלאפר מגוררים, ספלי תה סדוקים ומגוון פריטים אחרים שנותרו מן השנים שלפני מלחמת העולם השנייה."

"אני אספנית להוטה, ויש שיגידו קנאית, בעלת קטלוג משתנה של מושאי התלהבותי, שכרגע כוללים קרדיגני וינטאג' וצמידים משנות ה-20, בובות סמרטוטים של בקאסין, דמות קומיקס צרפתי מתחילת המאה, ותכשיטי ילדים ויקטוריאניים -נדירים, חמקמקים, ובלתי-נגישים ככל היותר."

עם "גויאר" בעיצוב אישי הנושא את דיוקנה


על חיקויים-
"הקוראים הקבועים של המדור יודעים שאני מעריצה מושבעת של רפליקות, חיקויים, העתקות וזיופים מכל הסוגים. אני מתרגשת למראה "הכמעט-מארני" ב"אולד נייבי", הפרוטו-פראדה האר-נובואי של "זארה", ההתחזות ל"בלנסיאגה" ו"פנדי" בדוכן שבין רחוב 14 לחמישית."

על קניין אישי-
"להעסיק קניין אישי זה כמו לשלם למישהו על השתתפות במסיבה נוצצת במקומך."

על שופינג-
"תראו את זה כך -זה לא רק קניות, אלא מחקר אוצרות . אני בונה אוסף, בדיוק כמו שחובב אמנות עושה, אלא במקום לחפש משהו לתלות על קיר, אני תולה זאת על גבי."

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה