אני לא מכירה דמות המבטאת את המרדף הנשי הנצחי, פתאטי וראשוני גם יחד, אחרי יופי וגנדור, כמו אלוצ'קה הקניבלית, דמות משנית ברומן הקאלט של איליה אילף ויבגני פטרוב "שנים-עשר כסאות" (1927). אלוצ'קה, אשר זוכה לכינויה בשל הלקסיקון המתומצת לשלושים ומשהו מילה כאילו הייתה בת לשבט קניבלי, היא עקרת בית במציאות האפורה והרעבה של רפובליקת הבננות הבולשביקית החדשה. מתחרה בדמות היורשת מבית וונדרבילט (הכוונה היא, כנראה, לדוכסית ממרלבורו, או לאחת מקרובות משפחתה, למרות שמדליק היה לדמיין כי מדובר בגלוריה וונדרבילט השערורייתית, שרק נולדה ב-1924), אותה הכירה על דפי מגזין אופנה, עוקרת את שלוותה ומרוקנת את ארנק בעלה.
הפרק הבודד (מתוך ארבעים) שמוקדש לגברת הססגונית הזאת תמיד הצחיק אותי עד דמעות, והחלטתי לתרגמו לעברית -רגע לפני שגיליתי שהספר תורגם ב-2007 ע"י דינה מרקון (הוצאת "כרמל ירושלים"). לא הייתי עושה זאת טוב יותר:
אלוצ'קה בגרסה קולנועית מ-1970.
Classic flapper a-la Louise Brooks
1971. Silent movies vamp a-la Clara Bow
המאמץ המלחמתי של אלוצ'קה מוביל, בין היתר, לרכישת שני כסאות במכירה פומבית. הכסאות האלה הם חלק ממערכת של שנים-עשר כסאות אנגליים, אחריהם דולקים בנדר וקיסה, שני גיבורי הרומן, בתקווה לזכות ביהלומים המוחבאים, לכאורה, בריפודו של אחד מהם. במפגש עם אלוצ'קה מצליח בנדר לשכנעה כי השימוש במסננת תה חזר לאופנה בחברה הגבוהה, והיא מסכימה להמיר את הכסא שברשותה לאחת כזו שבנדר (במקרה) הכין מראש. שני האטריבוטים -מסננת התה וצווארון הפרווה הצבוע, לצד מילות הסלנג הפרטי שיצרה, הם חלק בלתי נפרד מתרבות הפופ הרוסית.
פסל לאלוצ'קה בחרקוב, אוקראינה: כיסא, צווארון הפרווה ומסננת התה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה