אני אוהבת תוויות, לפעמים עד כדי איבוד שיקול הדעת. כלומר, הבגד בא לפני -מגע הבד, הפיתוח, הפיט והגימור, רק שהתווית מהסוג הנכון ערבה לכל אלה מראש. התווית היא הצהרת כוונות, חותם הייחוס, תקציר קורותיו של בית אופנה -מסדנא קטנה לקאנון תרבותי, ותמצית שפתו העיצובית.
מתוך:( Fashion: A History from the 18th to the 20th Century ( Taschen
התווית של שאנל משנות ה-20 (הנדירה והמבוקשת ביותר) נושאת את שמה המלא, בכתב נטוי, הדגשה וציון המיקום: פריז. רק כעבור עשור תתגבש התווית האייקונית, המינימליסטית, בה כל אות ורווח הם כמכת פטיש על סדן. אני בספק אם "גבריאל שאנל, פריז" הייתה מוצאת את עצמה באותו המקום בו מצויה "ש.א.נ.ל" ב-2010.
והנה כמה איקונות מארוני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה