דפים

יום חמישי, 23 בספטמבר 2010

Personal boundaries

כולם בוודאי זוכרים איך לפני הסבב האחרון של הרטרו לאייטיז והניינטיז תופעות כגון כריות כתפיים, גופיות בטן, שפם, פאייטים, חולצות פלאנל וג'ינס בטוטאל לוק היו לביג נו-נו בכל שיח אופנה. ורק כמה שנים וקריסטוף דקנין אחד אחרי, קונצנזוס ה-mauvais ton פינה את מקומו לקונצנזוס הסגידה העיוורת. מסקנה: בתקופה בה חיי טרנד קצרים מאין כמותם, כשכל איזוטריה הפכה לקלאסיקה ולא נשארה עוד פינה בהיסטוריית האופנה שלא זכתה לעדנה מחודשת, never say never. וזאת סיבה טובה להעלות את רשימת המסורבים שלי, ה-Don't Wish List, ולבדוק אם היא תשאר בעינה גם בעוד שנתיים:

1.Monkey fur -כששמעתי את המושג לראשונה, חשבתי שמדובר בסוג של אפטונים (אם כי לא מדובר בשם של אדם), מושג שנגזר ממראה פרוות המחלפות הזאת. וכשנודע לי שמקורה לא בגזיזתו של איזה יאק, אלא בפשיטת עורם של קופי קולומבוס, ליבי נמחץ. מעילים או גימורים מפרוות קוף, פרווה שחורה ומבריקה, ששערותיה הארוכות מגיעות עד 10 ס"מ ומזכירות מאוד שערות אדם, היו, מסתבר, לטרנד ענק מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ועד שנות ה-40 של המאה ה-20 (סקיאפרלי עשתה אפילו נעליים), מה שכמעט גרם להשמדתו של הזן. לאחרונה נראו פרוות במראה דומה על המסלולים (לנווין, גארת פיו, אלכסנדר וונג -אומרים שזה פרוות עזים שנראית כמו...), הסלבס תמכו (אנה דלו רוסו, טרנס קו) וגם ברחוב נשמעה תהודה, הודות לשוק החם ב-ebay. ללבוש פרווה זו תחושה שאין שנייה לה, ולמרות שגם אני פונה לעיתים לתירוץ המטופש שפרוות יד שנייה לא מכבידות על המצפון כמו אלה מיד ראשונה, אין לי הרבה חרטות או ייסורים בעניין הפרוות שבבעלותי. אבל קוף? אולי זה הדרוויניזם והאסוציאציה האיומה לאהיל מעור אדם מהמורשת הנאצית, אבל עד כאן. מסורבת מצפון, מה שנקרא.
"She's stylish, she's chic and she also is smart. For lounging in her boudoir, this simple plain pajama. Her cloak is trimmed with monkey fur to lend a dash of drama" -"Beatiful girl", 1933

2. Armadillo purse שייך, בעצם לאותה הרובריקה של מסורבי מצפון. נחשפתי לתיק מהסוג הזה בירח הדבש במרכז אמריקה לפני חמש שנים, ואחר כך ראיתי אחד, מפונש לעילא, בתערוכה המוקדשת לאוסף האופנה של איריס אפפל במט (ויש גם ספר, בהוצאת ת'מס&האדסון). כמו שאמרתי, אין לי בעיה עם פרוות, פוחלצים, קרניים וגולגלות, אבל משהו בהוצאת קרביים של החייה הפרהיסטורית הזו, אפלה ומוזרה גם במצבה החי, וקיפול השיריון, פשוט מעביר בי חלחלה.



3. Scrunchy ballerinas -והגענו לאגף הנעליים הבלתי-אפשריות. יש לי זוג אחד כזה, של "טופשופ", שדפק לי לגמרי את עצם הבוהן בעקבות הלחץ שמפעיל הגומי על הקרסול התחתון. ההמצאה הגאונית של הגומי המושחל בתעלת הגפה פותרת את היצרן מבניית והקשחת העקב, דבר שימנע מנעל להחליק מהרגל. אבל במחיר כזה? מעניין אם נעליים מיוחסות מהסוג הזה של "פראדה" ו"לנוון" עושות את אותו הנזק.
4. Clogs & mules -כמה זה מעייף לאמץ את אצבעות הרגליים בכדי לא לאבד את כפכפי העקב, ששלטו בתחילת העשור! מעידות וכאבי תופת לגב התחתון יצאו לי מזה. כל זה נכון כפליים לגבי נעליים עם סוליית עץ, שנשכתי שפתיים למען יופיין עוד בגיל חמש. ולמרות הטרנד הקורץ -תודה, אבל לא, תודה.
5. Polyester, מלך הפרספירציה, נמצא בגזרת הבדים לצד אחיו הסינטטיים אקרילן, ניילון ובנלון, ואולי שחכתי כמה. וזה חבל, תחשבו כמה פריטי וינטאג', חלקם בעלי הדפסים מדהימים ששמרו בלי בעיה על צבעיהם המרהיבים, הם מחוץ לתחום בשבילי (ובעלי החנויות הקבועות של יודעים זאת). מה לעשות, חשוב לי שהגוף שלי ינשום (אני חורגת ממנהגי זה כשמדובר במשי ועור).


6. Halter neck -במיוחד עם צווארון עומד כזה -כל מילה מיותרת. למי זה יכול להחמיא???

7. Waistcoat -או בפשטות, הווסט. ניסיתי הכל -וינטא'ג, גברי (ומי כמוני סוגדת ללבוש הגברי הקלאסי!), ארך, פרווה, ספארי, אתני-פולקלוריסטי. גם על קייט מוס זה נראה מתלהב ומאולץ בעיניי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה