No choice but to sew a kilt

מיס A הביאה לדופינה את הקיט הזה של תלמידת בית-ספר בנכר מביקורה בלונדון. עד שבאמת נוכל להתעטף בצווארון השאל המקסים חצאית קפלים משובצת חייבת להתפר. עוד משימה לרשימת DIY...

The russian invasion

רוסיה, אליה נוהרים לאחרונה סקוט שומאנים ואיוון רודיקים כאל מכה בהתהוות, הפכה בשנים האחרונות למתחרה החדשה והראוותנית במשחק המותגים, האנשים היפים, המסיבות הנוצצות והדברים הקורים. על אף הרקע הדל למדי במצב המדיני-חברתי-תרבותי של רוסיה העכשווית, לא יכולתי לפספס את הנוכחות המוסקבאית המכובדת בקרב פוקדי שבועות האופנה, שזוכים לתיעוד רחב יותר מזה של דגמי התצוגות. את אלה שהעין הציבורית הגלובלית צדה בכל אשר ילכו אפשר לספור על אצבעות שתי הידיים. וזה בדיוק מה שעשיתי.

נתחיל מעורכות המגזינים הגדולים, נשות עיתונות מנוסות שאוחזות במושכות התעשייה, למרות שסגנונן נעדר אקסצנטריות ופרצופן אולי אינו מוכר לטומי טון:

1. אוולינה כרומצ'נקו, עורכת ה'אופיסייל' הרוסי, המגזין האינטליגנטי ביותר בשטח, היא גם מחברת הספר "הסגנון הרוסי" (בהוצאת Assouline ) וחברה בפאנל השופטים בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית "גזר-דין אופנתי" בערוץ הממלכתי. היא רהוטה, אלגנטית ובעלת סגנון לא-רוסי במובן הטוב של המילה, על אף מספר בחירות תמוהות לגילה ולגזרתה לארועים מקומיים, כנראה לאות הזדהות עם הרוב.

כרומצ'נקו כפי שצולמה בידי יעל סלומה כאן, ביפו.

2. אליונה דולצקאיה עזבה השנה את תפקיד עורכת ה'ווג' הרוסי לטובת בלונדינית אנמית עם מיני קצר מדי בשם ויקטוריה דוידובה, ולכן היא במקום השני. בשיאו של המשבר הכלכלי האחרון, בגעש השמועות על פיטוריה הקרבים של אנה ווינטור, כיכבה דולצקאיה כמועמדת הבולטת להחליפה וזה מעניין, כי חיצונית היא מעין שלב ביניים בין ווינטור לרוטפלד. ככה הם אוהבים אותן ב'קונדה נסט'.

יפה, אצילית וכריזמטית -דולצקאיה בימים הטובים. היא עוד תכתוב על זה ספר.

מכאן קצרה דרכינו לעורכות-משנה וסטייליסטיות. רובן משעממות בסגנונן והרזומה שלהן מתהדר, בדומה לזה של חברותיהן האיטלקיות או האמריקאיות, בקריירת דוגמנות קצרה ובקשרים מנצחים.

3. אניה זיורובה מה'טאטלר' הרוסי מאמצת לליבה את כל מה שקצר מדי, צמוד מדי וחיוור מדי. מצד שני, מי אמר שסגנון אישי מפיל הוא תנאי חובה לסטייליסט מוצלח?

זיורובה ורזונה הקיצוני. מכאן

4. ייקטרינה מוכינה התבייתה על ה'ווג' הרוסי אחרי אין ספור הוצאות. היא מתעקשת על הנזרים בוהו-שיקיים והטרנדים הכי מעלי פיהוק, וכל זה על גבי נתונים מרשימים למדי.

מוכינה וה"אני מאמין" -מיני, נמר ו"שאנל". שתיים ראשונות מכאן, השלישית מכאן

5. דאשה ז'וקובה, שמונתה השנה לעורכת ה'פופ' הבריטי, גרמה להרמת גבות רבות, אך נראה שהיא מספקת את הסחורה. בתו של אוליגרך, ז'וקובה בכלל גדלה באל-איי, אם כי בעיני העולם היא לעולם תשאר רוסייה. יש לה מותג משלה, יופי, נטיות פילנטרופיסטיות ואת רומן אברמוביץ'. סגנון אישי -אין (ולא נורא).

ז'וקובה. מכאן, מכאן וכאן

נמשיך בעורכים/ות - סטייליסטיים/יות הפחות משעמים/ות:

6. נטליה אלאוורדיאן מה'הרפר'ס' הרוסי היא חמודה וחייכנית, בעלת סגנון אקלקטי עם נגיעות וינטג' נרחבות. פרס כספי יוענק למי שיחשוף את גילה או את זהות אביה/ בעלה (שק כסף כלשהו).

אלברדיאן. הסגנון הנעים כאלטרנטיבה להפגנת מותגים וולגרית. שתי הראשונות מכאן, השלישית מכאן

7. ייליסיי קוסצוב, הגבר היחיד ברשימה, החל את הקריירה בתחום בגיל 18. אחרי עגינות ב'ווג', 'אל' וסיטיזן K' המקומיים הוא נחת ב'מארי קלר' (זה מה נשאר?). היה ליד ימינה של ויקה גזינסקאיה, נערה מס' 8 שלנו, כשכבשה את פריז לראשונה. נראה שמאז עבר ביניהם חתול שחור, כי בימים אלה מבלה ויקה בחברתה של מירוסלאבה דומא, נערה מס' 9. מירה בטוח משדרגת אותה לביזנס.

קוסצוב -איפה ראיתם גבר רוסי כה מסוגנן? עשר פלאס פלאס. שתי הראשונות מכאן, השלישית מכאן.

8. ויקה גזינסקאיה התחילה את דרכה כסטייליסטית ב'אופיסייל', וכיום בבעלותה (או שלא?) מותג הנושא את שמה. מגבלות תקציביות (ביחס לזה של חברתה מירוסלאבה) מאתגרות אותה להמציא עצמה בכל פעם מחדש באמצעות וינטג' ופריטים בעיצובה. השראה של ממש בקרב אנשי התעשייה. מושפעת מאוד מן הקונסטרוקטיביזם הרוסי ומהפוטוריזם של שנות ה-60.

ויקה והקסדה. התמונה הראשונה החסירה בזמנו די הרבה פעימות מלבי. מכאן ומכאן.

נערות חברה רוסיות מאז ומעולם שאפו לסנוור את המערב בראוותנותן הנובורישית, אפילו כשדובר ברוזנות ונסיכות. הן צעירות, אין להן "כובע" רשמי לרוב, כמו שאין להן דאגות אובעיות מזומנים. הן משתעשעות עם אופנה, סגנונן של חלקן משתבח עם השנים, כשדימיון של רובן לא ממריא מעבר לרכישת אאוטפיטים שלמים היישר ממסלולי התצוגות.

9. מירוסלאבה דומא היא נערת חברה מבוססת במיוחד, הודות לאביה חבר הפרלמנט וכנראה גם לבעלה. היא נצנצה ב'הרפר'ס' בעבר, וכעת משמשת כתבת אורחת במספר הוצאות. מושא להערצתן של מאות נשים (שגם כמהות לכפתן האדום של 'לנווין').

דומא -כובשת. מכאן וכאן

The Sartorialist

10. ולבסוף הגענו לממצא החם -הכירו את אוליאנה סרגיאנקו, נערת פרברים בעלת עבר מפוקפק, שנישאה לפני מספר שנים למיליארדר מוכר במוסקבה והפכה לאשת חברה בולטת. כשנתקלתי בצילומיה לראשונה, לא היה לי ספק במוצאה הודות לתווים מושלמים של יפייפיה רוסית קלאסית. היא לא איחרה להציג את עצמה לעולם כצלמת (למי שחייב), ויש לה אפילו בלוג. אוליאנה (איזה שם נדיר ומרגש...) בוחרת פריטים שעוצבו בהשראה היסטורית או פולקלוריסטית והופכת אותם לאותנטיים, תלבושתיים עת היא מרכיבה את דמותה האקסצנטרית, שילוב של מטריושקה, נטשה רוסטובה ולילי בריק. Quelle diva!

סרגיאנקו. פרופיל וחזית. כל הארבע מכאן

חובבת מטפחות וברטים. מכאן וכאן

דיטה פון טיז -אחרייך. מכאן, כאן וכאן

מכאן

For now elegance

הנה מגיעה לה עונת מעבר הכה נחשקת והכה קצרה, ואיתה משבר הנעליים.

בעודי מדמיינת את הדגם שיהלום את מלתחת הסתיו שלי בצורה הטובה ביותר, זכרוני מגריל את נעלי המניפה שבתמונה, באדיבות "חשמל 15". היות והחיבור ביננו נוצר כחצי שנה אחרי שהדגם יצא לשוק, במקום הגרסה בנייבי זכיתי לזו בסלאדין-טורקיז, צבע שמעתה יהפוך, בלית ברירה, לבייסיק החדש. ותראו איך הוא תואם את צבעי הג'ורנל!

קצת מביך, אבל התמונה צועקת פדיקור. דחוף. ובלי הפרוטו-שאנל על הבהונות הפעם, בבקשה.

Ms. Cupid Bow Lips

לאהבתי ללין יאגר יש מגוון סיבות: גישתה מדעית-מחקרית לאופנה כאל חלק מקונטקסט התרבותי-היסטורי, סגנונה האישי היצירתי, ההומור העצמי, התמכרותה ל-Ebay ואוסף סריגי הסקי שבבעלותה.

עם אוסף בובות בקאסין ו... הסוודרים, כמובן!

בניגוד לקולגות מלוקקות מהוצאות אופנתיות, יאגר, תושבת הווילג', יחד עם חבריה כפטריק מקדונלד, מיקי בורדמן (ה"פייפר") ומייקל מאסטו (ה"ווילג' וויס"), מייצגת את הדמי-מונד הניו-יורקי האקסצנטרי, הרב-מגדרי והטיפה קלושארי.

עם פטריק מקדונלד

עם מיקי בורדמן

זה לא ששגעון המותגים זר לה -ההפך הוא הנכון -הם פשוט לא ניתנים לזיהוי בתוך בליל השכבות מלא הדיסוננסים שיוצר, יחד עם סילואטת הפקעת וסמליה המסחריים -"קסדת" נחושת, פנים מולבנים ושפתי קשת הקופידון המצוירות בליפסטיק בגוון דובדבן- סגנון אינטליגנטי, אקספרימנטלי ושובה לב, הניצב איפשהו בין האקסטרווגנטיות של איזי בלאו המנוחה, מופע הקרקס של אנה פיאג'י והאלגנטיות הקריקטורית של סוזי מנקס -כולן נשים לא יפות, לא צעירות ולא רזות. מה שמעניין בנשים אלה הוא שאין לשאיפתן לביטוי עצמי שום קשר להתיפייפות -גישתם לאופנה מונעת על-ידי קונספט, קריאת תיגר על מה שנחשב ליפה, נשי וסקסי.

סגנון כתיבתה שנון, אנטי-הייפי וכן, בראיונותיה את כוכבי השעה אין מקום לספקולציות -היא מפנה את הבמה למרואיין, מבלי להללו או לקטולו. בנוסף, מרבה יאגר לפנות לחוויות קנייה אישיות, אותן היא מסקרת מבלי לקחת את עצמה מדי ברצינות. היא מעידה על עצמה כקונה מתישה וקשת החלטה, המסוגלת לרכוש ולהחזיר את אותו הפריט מספר פעמים. עם מותגיה האהובים נמנים "קום דה גרסון", "לנוון" ו"פראדה".
פיטוריה המפתיעים מה-"וילידג' וויס" ב-2008, אחרי שלושים שנים של כתיבת תור, הביאו להידוק קשריה עם "ווג", "טראוול & לייז'ר", "ניו-יורק מגזין" ועוד, עבור חלקם היא כותבת און-ליין. הנה כמה ציטוטים:

על אובססיית האספנות-
"תנו לאחרים לבלות את שעות הפנאי בתרגול חבטת גב היד או בלימוד אורדו -גרסתי לבילוי נעים היא התחקות, מרדף, מתן-מיקח ורכישה ארעית של שטיחי אר דקו דהויים, ארוניות אכולות תולעים, עותקים מכורסמים של ירחונים ישנים עם שמות כמו "פריסילה המודרנית", טבעות מן המאה ה-18 הקלועות משערם של אנשים מתים, מעילי פלאפר מגוררים, ספלי תה סדוקים ומגוון פריטים אחרים שנותרו מן השנים שלפני מלחמת העולם השנייה."

"אני אספנית להוטה, ויש שיגידו קנאית, בעלת קטלוג משתנה של מושאי התלהבותי, שכרגע כוללים קרדיגני וינטאג' וצמידים משנות ה-20, בובות סמרטוטים של בקאסין, דמות קומיקס צרפתי מתחילת המאה, ותכשיטי ילדים ויקטוריאניים -נדירים, חמקמקים, ובלתי-נגישים ככל היותר."

עם "גויאר" בעיצוב אישי הנושא את דיוקנה

על חיקויים-
"הקוראים הקבועים של המדור יודעים שאני מעריצה מושבעת של רפליקות, חיקויים, העתקות וזיופים מכל הסוגים. אני מתרגשת למראה "הכמעט-מארני" ב"אולד נייבי", הפרוטו-פראדה האר-נובואי של "זארה", ההתחזות ל"בלנסיאגה" ו"פנדי" בדוכן שבין רחוב 14 לחמישית."

על קניין אישי-
"להעסיק קניין אישי זה כמו לשלם למישהו על השתתפות במסיבה נוצצת במקומך."

על שופינג-
"תראו את זה כך -זה לא רק קניות, אלא מחקר אוצרות . אני בונה אוסף, בדיוק כמו שחובב אמנות עושה, אלא במקום לחפש משהו לתלות על קיר, אני תולה זאת על גבי."

Finally mine!

סופסוף זוג מושלם של "דניאל גרין" נחת על סף דלתי! הנעליים האלה, מסתבר, חיכו רק לי, כי איך אפשר להסביר אחרת את העובדה שהשילוש הקדוש של צבע הפודרה החולמני, הרוזטה השופעת והמידה 7.5 מעולם לא ננעל? יש לציין כי מספור המידות שהיה נהוג ב"דניאל גרין" קצת שונה מן המקובל היום, והוא כולל אות ומספר לציון הרוחב+ מידה דו-ספרתית, לדוגמא "B70" או "2A75". למרבה הפלא הצפנים הפשוטים האלה נשארים בגדר תעלומה עבור המוכרים ברשת, שמעריכים את המידה על-פי אורך הסוליה. כיף להרגיש לפעמים סופי נבו.
אהה, והן משמיעות צקצוק כזה בזמן ההליכה -בגלל המסמרים החיצוניים בעקב. ג'אסט לאבלי.